מאות פרויקטים בעיצוב ואמנות נולדו השנה במחלקות השונות ברחבי הארץ, מויצו ועד בצלאל.
החלטנו לתת הזדמנות שווה לכל סטודנט בוגר להציג את הפרויקט שלו,
בלי סלקציה, פתוח לכולם.
הנושאים בכתבה:
- תקשורת חזותית
- ארכיטקטורה
- צילום
תהנו!
- תקשורת חזותית -
אדווה צלאח | הדגל
המחלקה לתקשורת חזותית, ויצו | מנחים: פרופ׳ טרי שרויאר ואבירם בן שושן | צילום ניסויים: תאיר זרגרי
שיטוט במרחב הציבורי מגלה כי השימוש בדגל ישראל רצוף בחוסר עקביות חזותי. היחס הרשלני-לעתים במה שמהווה "לוגו" המדינה אינו עולה בקנה אחד עם הגאווה הלאומית שתליית דגל מייצגת. "הדגל" הוא מחקר חזותי העוסק בדגל ישראל, ומתבסס על סעיפים הנהוגים בספר מותג. הוא כולל ספר מותג-מחקרי, בו הנחיות וסטנדרטים גרפיים לשימוש בדגל המדינה, וכן ניסויים שערכתי בנושא.
בר גליק | SOUNS OF SILENCE
המחלקה לתקשורת חזותית, ויצו | מנחים: וינטראוב אילן, דזבלי בת ומילס כסוף
סינרגיה הפירוש המילוני של המילה "סינרגיה" הוא "פעולה משותפת של כמה גורמים המובילה לתוצאה טובה יותר soundsמצירוף פעולות כל הגורמים בנפרד". השם של הפרויקט משקף את הסיפור הייחודי מאחורי השיר " ", כסיפור של יצירה משותפת בעולם המוסיקלי. בחרתי לספר את סיפורם של סיימון וגרפונקל, of silence משום שהשיר מהווה דוגמה לכך שברוב הפעמים, השלם גדול מסך כל חלקיו. לולא השתלשלות האירועים המקרית, הצמד והשיר שכתבו, לא היו זוכים להכרה עולמית. בחרתי להציג את הסיפור באמצעות טכניקת AR - Augmented Reality, בעזרת אנימציה תלת ממדית ושילוב של קטעי סאונד ייחודיים, אשר נבנו על בסיס השיר עצמו. הטכניקה, בדומה לרעיון הסינרגיה עצמו, דורשת מהקהל להיות חלק פעיל ובלתי נפרד מהיצירה. הקהל מקבל לידיו את המצלמה, שמהווה כמעין חלון הצצה לסיפורי היסטורי באמצעות טכניקה חדשנית. טכניקה זו, מאפשרת לקהל להתבונן ולשוטט בסיפור וכך, מאפשרת לכל אחד ואחת ליצור חוויה אישית ושונה. בעידן של ימינו תפיסת האינדיבידואל נמצאת במר־ כז וכתוצאה מכך ערך היצירה המשותפת נדחק לשוליים. מנקודת מבטי, הפרויקט מהווה תזכורת עבור כולנו לכך שיש חשיבות לשמר את ערך זה בחיינו ובו בזמן, מהווה הזדמנות עבור הקהל לחוות בעצמו את החוויה הנדירה של סינרגיה ברוח התקופה המודרנית.
זהר יוסיפון | הגירה דיגיטלית
המחלקה לתקשורת חזותית, ויצו | מנחים: אסי צירלין וכפיר מלכא
כמו כל מהגר, גם מהגר דיגיטלי סובל מקשיי שפה, תרבות, התנהגות. את כל אחד זה פוגש במקום אחר; ברצון הכמעט סיזיפי להיות הכי מעודכן, בשיתוק מול מה שהיה מוכר ועכשיו כבר לא, באכזבה, ובבדידות. אנשים שנולדו לפני המהפכה הדיגיטלית אף פעם לא ירגישו באמת ילידים בעולם החדש.
אופל קודוביצקי | שגרת חירום
המחלקה לתקשורת חזותית, ויצו | מנחים: כפיר מלכא, אסי צירלין ובת דזבלי
אני ילידת קיבוץ כרמיה שממוקם בדרום הארץ, מועצה אזורית חוף אשקלון , קרוב מאוד לעזה. חלק גדול מחיי חוויתי את המצב הבטחוני המאוד רגיש בסביבה בה גדלתי. זה נושא שמלווה את כולנו בתור אזרחים במדינת ישראל ומביא להמון דעות, השקפות וחוויות שונות אצל כל אחד ואחת מאיתנו. המציאות לצערנו היא כזו ולא במגמת שיפור, היא נשארה וכנראה תשאר ככה עוד הרבה זמן. הפרוייקט שלי מעביר את השגרה תחת האיום המתמיד, החיים בין סבב לסבב והשמירה על השפיות. סיטואציות מזכרונות רחוקים ועד מקרים של היום המתוארים בצורה תמימה וילדותית בעזרת טכניקת הטושים הסזיפית והמטעה.
- ארכיטקטורה -
חן שמעוני | העיר חאלב
המחלקה לארכיטקטורה, ויצו | בהנחיית: פרופ' אדריכלית אירית צרף נתניהו
109,393 מבנים נהרסו בסוריה בעקבות מלחמת האזרחים (נובמבר 2017).
חאלב היא העיר בעלת הריכוז הגבוה ביותר של מבנים שנהרסו. 4,773 נהרסו לחלוטין, 14,680 נזקו קשה, 16,269 נפגעו בינוני. 65% מהעיר העתיקה שהוכרזה כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו נמחקה.
אוכלוסיית חאלב שמנתה 3,164,000 תושבים לפני המלחמה ירדה ל-1,800,000 תושבים. 13,000 הרוגים, מהם 1,500 מתחת לגיל 5, ו-23,000 פצועים.
לעיסוק בחאלב יש צד הומניטרי, צד מקצועי ואקטואלי. אולם, ישנו גם רובד סמוי ומשמעותי עבורי, סבי גמליאל קיסר (ג'מיל כאסר) יליד חאלב, 1929. הסערה האמוציונאלית בד בבד עם הסקרנות המקצועית עוררו את הצורך בחשיבה יצירתית, אובססיבית, על הטרגדיה העירונית והאנושית.
אני מציעה מהלך פנימי, המאמץ דפוסים תרבותיים הקיימים בחברה המקומית. הענקת כלים והזדמנויות להעצמת הבנייה העצמית כפתרון לשיקום העיר, תוך שימוש בפסולת ההרס הנערמת כנוף אורבני בהווה.
לוטם חממה | רובע קילומטר
המחלקה לארכיטקטורה, ויצו
עבודה זו עוסקת בשכונה ה' בבאר שבע כאב טיפוס לניסוי אדריכלי בהתיישבות בנגב, ודנה אגב כך בתכנון קולקטיבי אל מול תכנון עבור האינדיבידואל.
הבינוי הייחודי בשכונה ה', שיכוני השטיח אל מול בלוק רבע הקילומטר יוצרים מערכת גומלין שאינה מממשת את החזון שייעדו לה. שיכון השטיח אכן צלח בעקבות תכנון נכון למקום והמגורים בו מקיימים ערכי קהילה וקיימות לעומתו הבלוק נותר כמונומנט בודד, ארוך ונחלש אשר מי שחי בו כיום מתגורר שם באופן זמני (מרכז קליטה).
הניסוי האדריכלי בשכונה ה' בבאר שבע הוא ניסוי ייחודי וחשוב בתולדות יישוב המדינה והנגב והוא דן בסוגיות שממשיכות להיות רלוונטיות גם בימנו.
כיום לאחר כמעט 70 שנה, העולם השתנה בהיבטים רבים, חברתיים, כלכליים, דמוגרפיים, אקלימיים ותרבותיים. האידיאולוגיה שלנו השתנתה אך תכנון הערים שלנו ודפוסי המגורים נשארו באותה הגישה.
בפרויקט זה לאחר חקירה היסטורית וניתוח מעמיק של כל השינויים שחלו עלינו, בכל היבטי החיים ,ארצה להביע עמדה אישית :כיצד אני רואה את העיר ודפוס המגורים שיהיה נכון לעכשיו ויכין את התשתית לעתיד.
יונתן בן דוד | ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה
המחלקה לארכיטקטורה, ויצו | מנחה: אדר' אייל מלכא
פרויקט זה עוסק במושג הקונפליקט ובהשלכותיו על המרחב ובוחן כיצד ניתן לבטא מושג זה באמצעות הארכיטקטורה.
העיר ירושלים היא מקרה הבוחן שבחרתי לעניין זה. לאורך ההיסטוריה היוותה העיר במה להתרחשות הקונפליקט הלאומי-פוליטי בקנה מידה עולמי ומקומי. ניתן להבחין בבירור שהמרחב העירוני התהווה, במידה רבה, כתוצאה של סכסוכים ומאבקים רבים אשר גרמו לעיר להתפתח טלאי על טלאי. המרחב העירוני מורכב מ"בועות" וניתוקים, כאשר האוכלוסיות השונות מתנהלות בו בצורה נפרדת ומקבילה ואילו אזורי התפר בין מרחבים אלו מהווים, במקרים רבים, אזורי קצה ושוליים עירוניים, חברתיים ותרבותיים.
בפרויקט אבקש להתערב במרחב מרכז העיר, במקום שבו נושק קו התפר לחומות העיר העתיקה, ולייצר שכבה עירונית נוספת המבוססת על מערך החפיר ובורות המים הקדומים. שכבה זו תחבר פיזית את מזרח ומערב העיר ותתקיים כמרחב אלטרנטיבי המיצר קונטקסט עירוני חדש בין העיר לחומה ולתת הקרקע שלה. החללים התת קרקעיים מורכבים מאבן חצובה, מחדירת האור הארץ ישראלי ומניקוז מי הנגר העירוניים, אלמנטים מקומיים הפוסחים על פני דת גזע ומין ומייצרים חוויה שבה הצופה עד לתהליכים הדינמיים של המקום שבו הוא חי. בתקווה שפרספקטיבה חדשה זו תהיה המצע להכלת הקונפליקט בעיר.
נעמי קליין | החלל הקיצון
המחלקה לארכיטקטורה, ויצו
העיר ממשיכה לגדול ולהפוך למקום צפוף עם עליה מתמדת לגובה. על פי התחזיות הצפויות, אוכלוסיית תל אביב עשויה להכפיל את גודלה בעוד כשלושים שנה ולא רחוק היום שבו התשתיות הקיימות כבר לא יוכלו לספק את צורכי העיר. פרויקט זה מציע חשיבה מחדש על תשתיות העיר הקיימות וארגון מחדש שלהן במטרה להיערך למצב צפיפות קיצוני של תל אביב בשנת 2050. כבר לפני מאה שנה עסקו ארכיטקטים בניסיון לחזות כיצד תראה "העיר של המחר" בעידן שלנו. כיום אנו נמצאים בעידן שבו המהפכה הטכנולוגית ומהפיכת המידע נותנות מענה לרבות מבין תחזיות אלה. כעת ישנה הזדמנות להיערכות מחדש לקראת "העיר של המחר" בעידן הבא. המהפכה שבה בחרתי לעסוק הינה בתחום התחבורה – מהפכה שעתידה לשנות את הדרך ואת התפיסה הקיימת של התניידות במרחב. מהפכה זו עשויה להשפיע רבות על התשתיות הקיימות בעיר, בעוד מה שאנו מכירים היום בתור "כביש" עשוי להיתפס בתור המרחב הציבורי בעתיד. הפרויקט מציע ניסוי אדריכלי המסתמך על מספר הנחות יסוד וחשיבה משוחררת מכבלים ואילוצים קיימים.
- צילום -
אנדרי איסקרולסקו | זכרונות ביתי
המחלקה לצילום, ויצו
מצויד במצלמה יצאתי למסע אל עברי - מהמקום שהוא ביתי, אל המקום שהיה ביתי. אל המקום אליו נושאים אותי זיכרונותיי מימי החופש הגדול של ילדותי בו ביליתי בביוש ובשטיי שברומניה. המקומות בהם הייתי מבלה את ימי הקיץ עם סבי וסבתי. עבודה צילומית זו הינה תוצאה של חוויות המסע חזרה לזיכרונות ילדותי, לרומניה. תיעדתי את זיכרונותיי, את האנשים והמקומות שלנצח יהיו חלק מהווייתי, מהאדם שאני. זיכרונות ילדותי בארץ רחוקה שתמיד תהיה ביתי השני.
דניאל גולדרינג | על גדות הירדן
המחלקה לצילום, ויצו
נהר הירדן הוא אזור גיאוגרפי חשוב בארץ ישראל ולו היסטוריה ארוכה שנים. הירדן שימש ומשמש בתפקידים שונים כמו גבול, מקום מעבר, מקור מים ולכן מקום לחיים, אזור חקלאי, אזור מחייה וגם אזור אשר פרוסים עליו אתרים דתיים. עקב כך, הירדן היה לחלק מהחזון הציוני של בניית הארץ בגלל היתרונות הרבים שלו כמו הקרבה למים מתוקים והאפשרות לחקלאות שהיא חלק מהחזון ואתוס הציוני. חזון שדיבר על החזרה לאדמת האבות, דרך העבודה ובניית החיים והחברה באזור הנהר וכן בגלל ההיסטוריה הרבה שקיימת סביב אזור זה שמצביע על שייכותו לארץ ישראל.
בפרויקט הגמר, דניאל גולדרינג יצא למסע בנהר הירדן, מצויד במצלמה ובספרו של החוקר יוהן מקריגור אשר חקר את הנהר במאה ה19.
"אני רואה את עצמי בהליכותיי בתור חוקר מודרני של הירדן שעל אף שהכול כבר גלוי וידוע בו, עדיין אולי יש עוד דברים שניתן לגלות בו. בעבודתי אני מסייר לאורך גדותיו של הירדן דרך היישובים, הגשרים, האתרים והשדות החקלאים. בדרכי אני מצלם את מה שרואות עיני בניסיון לתאר את האזור כיום."
פרויקטים נוספים: