7 | "אני צריכה שיהיו לי הרבה גוונים כדי שאני אהיה מאושרת" יעל אלבוים

פיות, ציפורים, פרפרים, חרוזים, צבעים... נשמע עולם אופטימי. ככה הרגשתי כשנכנסתי ל"חדר הפיות" של יעלי, אבל רק אחרי השיחה איתה הבנתי, מאחורי כל האופטימיות הזו מסתתרת עבודה קשה וסיזיפית. כל כדור של צמר נעשה בשעות או ימים של עבודה רפטטיבית שרק משאירה בה טעם לעוד. יעל אלבוים אמנית יוצרת, מורה מיתולוגית של מאות יוצרים בארץ ומטפלת בשיטת הSE מדברת כמו תמיד על תהליך היצירה והחיבור לעצמי.

כברי

אמן מארח: יעל אלבוים

משתתפים: יעל אלבוים, מאשה בובריצקי​


"הפיות ב"חדר הפיות


ספרי לי, איך הכל התחיל?

אני מציירת רוב חיי ואף פעם לא בחרתי "לא לצייר". כשיאיר גרבוז ראה פעם ראשונה את העבודות שלי אמר "אמן צריך לצייר כל הזמן. אם לא תציירי לא תגיעי לכלום". זה היה בגיל 35, כבר כשהיו לי ילדים לדעתי. משפט אחד של גרבוז משפיע עליך לכל החיים.

הכל התחיל כשחשבתי שאני הולכת ללמוד מלאכה כי בזמנו עסקתי בקרמיקה, מקרמה, תפרתי.. וכשבאתי למיונים במדרשה עם כלים שעשיתי מקרמיקה, יאיר גרבוז לא קיבל אותי. במקום, החלטתי ללמוד הוראת אמנות באורנים.

במהלך הלימודים, בשיעורי הגרפיקה נתנו לנו תרגילים שחייבו אותי לשבת ולצייר. גרתי באותה תקופה בטבעון, ציירתי את הבתים הרחוקים של אלונים ובכיתי..... כי אני לא יודעת לצייר. ממש ישבתי ובכיתי, אני זוכרת את הבכי הזה. בתרגיל הייתי צריכה לקחת משהו מוגדר ולהפוך אותו למופשט. הייתי ילדונת, ידעתי לעשות מלאכה, לא ידעתי לצייר.

דרך התרגילים האלו הבנתי שנורא מעניינת אותי החשיבה של הגרפיקה.

פרגים תכלת שטוף , 2011 | ​צבעי מים תעשייתיים על נייר משי שקוף, 50*35 ס"מ

סביב המורה לגרפיקה שהעיר והזיז אותי, אחר כך גם יעקב דורצ'ין ומרטה אלוני שהייתה מורה מדהימה, התחלתי לצייר.

מאז ציירתי כל החיים, כל הזמן. גלים אחרי גלים של נייר, עד לפני שנתיים.

היתה עבודה שהוצגה בראש הנקרא, אולי הכי טובה שעשיתי, עבדתי עליה במשך שנה. היא בנויה מעשרות שכבות של עלים שעליהם רשומים חרקים. ביחד הם יוצרים מאין צורה של מפת ארה"ב.

העבודה האחרונה שעבדתי עליה היתה תלויה בויצו לפני שנתיים. מאז שיש לי בעיות נשימה אני לא מציירת.

"אולי העבודה הכי טובה שעשיתי", בתהליך עבודה

איך הנשימה והיצירה מתחברים?

הנשימה היא כנראה חיים ומוות.

אני חושבת שנבהלתי כשהרגשתי שדברים השתנו ואני לא אני.


מה משמעות הציור בשבילך?

בשבילי הוא מרכז את המהות, אני תמיד חושבת לפני- מה מטריד אותי, הרבה התעסקות בחיים ומוות, דברים גורליים כאלו. האמת שהציור חסר לי.


אבל אחרי הכל אני הכי אוהבת ללמד.

במהלך הלימודים באורנים, מרתה אלוני אמרה את המשפט "מי שטוב יגיע לגרבוז גם ככה. אנחנו משקיעים גם בחלש". המסר הזה היה הכי משמעותי בשבילי. לא שלא הייתי משקיעה בתלמידים החזקים אבל התעקשתי עם ה"חלשים" עד שיגיעו לרמה מסוימת. לפעמים המאבק הזה היה נורא קשה לחלק מהתלמידים. תהליך התפתחות של יצירה כולל גם בכי ורגשות שאנו פחות רגילים אליהם, וכל זה כי אתה צריך להגיע אל עצמך.

בגיל 26 התחלתי ללמד אמנות ב"מנור כברי", בי"ס אמנויות. הייתי מורה הרבה שנים ובאיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעסוק בטיפול. למדתי למדתי טיפול באמנות בלסלי עם תואר שני ובהמשך את שיטת הטיפול SE.​

SE יעל אלבוים, מטפלת באמנות ושיטת

מהי שיטת הטיפול SE?

שיטת SE - somatic experience מיועדת לטיפול בטראומה. החוויה הסומטית (SE) היא שיטת טיפול וריפוי טבעית, שפותחה בארצות הברית על ידי דר' פיטר לוין וארגון SETI. השיטה עוזרת לטפל באנשים שעברו טראומה קשה, גם אחרי שעברו שנים מהאירוע.

העיקרון הוא כזה..

חיות מתמודדות ב-3 דרכים: בהתקפה, בריחה או קפיאה. כשבני אדם "קופאים" הם לא יודעים לצאת מהקפיאה כמו חיות. החיה מתנערת קצת ויוצאת ממצב הקיפאון. אם נמר תופס ארנבת, היא יכולה להעמיד פני מתה, ברגע שיפתח את הפה היא בשנייה תקפוץ ותברח. לו כבר אין לו את הכוח לרוץ אחריה. המצב הזה שבו בני אדם לא יודעים לצאת מהקיפאון מסביר בצורה מאוד טובה את מה שקורה לנפגעי הלם קרב ונפגעי/ות תקיפה מינית. זה אומר שלגוף שלנו יש פעולות לא חשיבתיות, פעולות סומטיות. יש תהליכים שאני מחליטה עליהם, הזזת יד למשל, אבל על איך שהדם זורם לי בגוף אני לא מחליטה. הפגיעה הזאת נתקעת בגוף, בשריר. כדי לשחרר את התפיסה הזאת צריך להיכנס, להתבונן קצת במקום ולשחרר. הטיפול מתנהל בדיבורים, כמעט בלי במגע.

למה אנחנו לא מצליחים לצאת מתחושת הקיפאון והחיות כן?

כי המוח הגבוה שלנו חושב פי שמונה מהמוח הזוחלי ואז הפרשנות נעשית לא נכון. כדי לעשות תיקון אפשר להביא את המטופל למצב של שליטה. בטיפול נעורר את המקום, נזכר באירוע ובעזרת דמיון מודרך נשחרר את הטראומה.

אם תדמייני את עצמך בים את יכולה להרגיש את עצמך בים? אבל את לא בים...

על העיקרון הזה השיטה עובדת. כשחוזרים בעזרת דמיון מודרך לאותה סיטואציה המוח יכול לתת לגוף פקודות אחרות. התהליך הוא לשחרר את התקיעה הזאת מנוצרת מאיזושהי "מכה" של חוסר אונים, של קפיאה שנוצרת ברגע ומשאירה בנו חרדה ואו טראומה.


איך הגעת לעיסוק בצמר?

הייתי אצל מטפלת באמנות שעשתה יצירה בצמר כחלק מהטיפולים שלה עם נערות והיא לימדה אותי את הפיה הראשונה.

הכל התחיל ממתנות. נתתי את הפיות כמתנה לילדות שמסיימות אצלי טיפול, מתנות לחברים ומשפחה. אחר כך גיליתי שאין לי מה לתת לבנים אז המשכתי גם לציפורים ולאט לאט העסק התפתח.

מהו תהליך העבודה שלך עם הצמר?

לוקחים חתיכת צמר, מגלגלים לפי הצורה שרוצים ומתחילים לדפוק עם המחט עד שהצמר מתגבש. למחט הזאת יש זיזים הפוכים וכשהיא נכנסת הלוך ושוב היא יוצרת קשרים פנימיים בצמר והוא מתגבש. מנגד יש את השיטה השנייה שבה מרטיבים את הצמר אבל אני לא אוהבת אותה. כדור שעושים בלבוד רטוב בחמש דקות, אני עושה בחצי שעה.​



למה את מעדיפה את הטכניקה היבשה שלוקחת יותר זמן?

הפעולה מרגיעה אותי, אני יכולה לעשות את זה שעות.... זה הDoing הכי טוב שיש!


למה זה Doing טוב?

כי זה לא Being... זה לעשות! בשבילי מהות העבודה היא ערך, זה מרגיע אותי. אני כל הזמן עסוקה בידיים ובראש. כל חרוז רקום כזה לוקח שלושה ימי עבודה.

מה שנקרא "עתיר עבודת יד". אבל זה מה שעושה לי טוב.​

מדובר בעבודה מזמנת, מפגש נדיר עם צבע וגוון ללא גבול.

שואלים אותי, לא משעמם לך?.... הדבר היחיד שאני עונה להם הוא שחסר לי זמן.


עד כמה הצבעוניות מודעת כשאת עובדת?

הבנה של צבע היא תהליך שדורש הרבה אימון. בעיני הסיפור של הצבע הוא היכולת להעתיק כל צבע שארצה. היכולת לראות ולהבין את המנעד בסקאלה.

אני צריכה שיהיו לי הרבה גוונים בצמר, בחומרים ובחרוזים שלי כדי שאני אהיה מאושרת. אני מתרגשת מלראות כל מילימטר שוני בגוון של הצבע. מאז שאני לא מציירת, אני לא מצליחה להשיג מספיק גוונים שונים של צבע מבהיר לכהה. עם הצמר אני מצליחה לעשות מנעד בפיות, אני מוסיפה 3 או 4 שכבות של גוונים שונים של צמר וההנאה שלי מגיעה מהגוונים שבצמר ובצבע החרוזים, כתחליף לצבעים של הציור. האיזון בצבע ממשיך בבחירת החוט והחרוזים שעליו.

כל התכשיטים ללא מתכת וללא סוגרים כי רציתי שהשיטה תעמוד בפני עצמה.

סקאלה של צבעים | צמידים ושרשראות

איפה אפשר לקנות את הפיות, התכשיטים, המוביילים..?

דרך חנות הOnline באתר שלי (הפרטים למטה) או ישירות דרכי.


ומה הלאה?

עכשיו, אם תשאלי אותי מה אני רוצה? אני רוצה לקחת את כסא הציור הגבוה שמלא בכתמי צבע ולחזור לשבת לצייר בחדר ציור.


מאות תלמידים לאמנות למדו אצל יעלי ואין ספק שבכל אחד מהם השאירה חותם משמעותי! דרך שיחות אישיות שהתנהלו על מדרגות חדר הציור בביה"ס הצליחה להגיע לעומקי הרגש של כל אחד מהתלמידים ולא ויתרה לרגע. שמה דגש על התהליך שביצירה עד שהפך לפעמים למשמעותי יותר מהיצירה עצמה. תודה לך על שיחה מרתקת ועל הבסיס האמנותי החזק שיצרת בנו, תלמידייך.

לפרטים נוספים:

www.yaelielbaum.co.il


עוד קצת מהמפגש..


IMG_6856.png
  • White Facebook Icon
  • White Instagram Icon
  • White YouTube Icon