אלכסנדר, בתואר השני שלו לעיצוב תעשייתי בטכניון, חוקר שיטות הדפסה בתלת ממד ומפתח מוצרים ייעודיים פורצי דרך. לפני כשנה פתח גכט יחד עם מעיין כהנא הובר את Abililab, שנותנת פתרונות בהתאמה אישית לאנשים עם מוגבלויות. HIPO הוא המוצר הראשון שלהם שזוכה להצלחה משמעותית. פגשתי אותו לשיחה בין שני מעצבים תעשייתיים במעבדה שלו, בטכניון.
טכניון, חיפה
משתתפים: אלכסנדר גכט, מאשה בובריצקי
זאת הפינה שלך?
כן. אני מתפרס על מלא מקומות אבל מתרכז פה. כשאני רוצה לכתוב אני הולך לספרייה, שם יותר שקט. החלל כאן משמש אותי לצרכים הפרקטיים.
מה אתה כותב?
את התזה - שיטות הדפסה בתלת ממד והצעות לתחרויות וכנסים.
אני חוקר טכנולוגיה מסוימת של הדפסה תלת ממדית שמשתמשת באקסטרודר תעשייתי (פייה ממנה יוצא הפלסטיק). אני שולט בפרמטרים כדי לחקור ולקבל תוצאה שונה. אני רואה שהמחקר מחזק לי את הצד הפרקטי והפוך.
ספר לי על הפרויקט המוצלח "HIPO" שפיתחתם השנה ב Abililab
היפו הוא תומך ישיבה אנטומי רב שימושי, נולד לפני כשנה. מתאים לכל אדם הזקוק לתמיכה בישיבה, כתוצאה משיתוק מוחין או מפגיעה במערכות השלד והשרירים. התומך מתאים לשימוש פרטי ומוסדי.
כל תומך כזה מיוצר בהתאמה אישית, בטכנולוגיית הדפסה תלת ממדית. התומך יכול להתחבר לכל כיסא ומשטח ישר וניתן לקבע אותו בעזרת רצועות. הכי חשוב, ניתן לנייד אותו ולאפשר לילד ליהנות מחוויות ומפגשים משפחתיים וחברתיים.
מה היתרונות של HIPO?
אנחנו נותנים מענה אחר למה שקיים היום בשוק. השימוש בטכנולוגיה זו מאפשרת לנו להתאים כל תומך בדיוק לפי מידותיו של הילד. לקחנו מידות - אורך הגב, רוחב מותניים, זווית פתיחה בין הרגליים והוספנו זווית בישיבה שתחזיק אותם פנימה ולא יגלשו קדימה. העיצוב של התומך עוטף את הילד ולא מקבע אותו. העבודה מתנהלת מול הפיזיותרפיסטים, ההורים והילדים.
יתרון נוסף הוא יכולת הניידות והמשקל שלו 1.8 - 3 ק"ג.
יתרון שלישי הוא המחיר. תומך HIPO עולה בין 1600-2200 ש"ח והוא זול משמעותית מכיסאות מותאמים אחרים שקיימים היום בשוק.
למה יש צורך בתומך כזה?
יש הרבה מקרים בהם יש צורך בתומך ישיבה. למשל, ילד עם שיתוק מוחין קורס והוא צריך תמיכה שתחזיק לו את הגוף. עם זאת, ברגע שלא נוח לו הוא מתחיל להתנגד ולהפגין חוסר נוחות. אנחנו תמיד צריכים להגיע למצב שבו הם מרגישים מאוד בנוח ושכלום לא לוחץ עליהם. עם זאת, להיות מספיק צמודים לגוף כדי לעטוף ולתמוך בגופם.
עם התקדמות הפיתוח ראינו שלילדים אחרים יש צרכים נוספים שאנחנו צריכים לפתור. בהתחלה המוצר התאים לילד ספציפי. כשבאנו עם התומך לילד אחר ראינו שהוא לא מצליח להחזיק את הראש. הורים אחרים אמרו שהילד יושב טוב על הרצפה, אבל הוא דוחף את עצמו אחורה ועלול להתהפך. ככה מילד לילד אנחנו נחשפים לכל הצרכים ופותרים אותם. הוספנו אביזרים נלווים שניתנים לחיבור - תומך רגליים, מונע היפוך ותומך ראש. הבנו שכל משפחה תבחר עבור הילד שלה את האביזרים הנדרשים, בהתאם לצורך וכך יחסכו כסף ומשקל מיותר.
מה קיים היום בשוק?
מייצרים כסאות ייעודיים אבל רובם לא ניידים, כבדים ומסיביים. הם מאוד יקרים ובעיקר כבר אין מי שייצר אותם. הפתרונות כרגע לאותם ילדים הם כסאות תינוק או כסאות ייעודיים בהזמנה אישית. אם משפחה רוצה ללכת למסעדה או קרובי משפחה, אין שום כסא שיתאים לילד שלה.. הילדים ישבו על הברכיים של ההורים וחלקם משתדלים לצאת פחות עם הילד.
העמותות העיקריות שנותנות פתרון אישי לאנשים עם מוגבלויות היום הן מלבת ופל"א אבל היכולות שלהן מוגבלות. רוב המוצרים מיובאים מחו"ל ואם אין משהו על המדף אז פשוט אין.
כמה יחידות HIPO כרגע בשימוש?
30 יחידות בערך ועוד מודלים שעשינו בדרך. כ- 12 תומכים כאלו נמצאים בגן קטקטים ובבי"ס בבי"ח אסף הרופא והם מאוד מרוצים מהם.
ההורים של הילדים נחשפים לתומך, רואים את ההבדל ומתעניינים בתומך כזה גם לשימוש הביתי. אחת המשפחות אמרה לנו "המוצר הזה שיפר לנו את החיים".
את יודעת.. אלו דברים כל כך בסיסיים, קשה להאמין שאין להם פתרונות. בפורים הילדים ראו הצגה כשהם יושבים על הרצפה, ובגלל שהתומך שלנו מיועד גם לרצפה הילד ישב עם כולם ולא על כיסא נפרד..
אנחנו כמעט ולא מקבלים תמונות של הילדים כשהם משתמשים בתומך. צילום הילדים במצבים רגישים אלו הוא סוגיה מורכבת בפני עצמה, לרוב ההורים. משפחה אחת שאנחנו בקשר ישיר איתה שולחת לנו פידבק מדי פעם. הם שלחו תמונות שהילד יושב במסעדה, אוכל לבד ויושב מול סבתא שלו. דברים שמאוד מרגשים אותנו.
לאילו גילאים מתאימים שני התומכים?
הכחול לילדים בני שנה וחצי-שנתיים והסגול קצת גדול יותר, אבל מאוד אינדיבידואלי. יש ילדים רזים ויש מלאים יותר וגם תלוי אם יש עיכוב התפתחותי. יש לנו מידות לכל גיל בעיקרון.
מה עושים כשהילד גדל או שמשקלו משתנה?
אנחנו עובדים קשה בשביל לפתור את הסוגיה הזו. בגלל שילדים משתנים מהר יחסית, אין מספיק פתרונות בשבילם בשוק. אין כמעט כסאות גלגלים לילדים ואין אביזרים ייעודיים.
יש קבוצות של משפחות עם ילדים עם שיתוק מוחין והם, בינם לבין עצמם, מחליפים את הציוד. זה ציוד יקר לתקופה קצרה יחסית, מאוד דומה לציוד ועגלות לתינוקות שנמכרים ביד שנייה.
מהניסיון שלנו יכולים לקרות שני דברים: שיטת הטרייד אין - הורים שיקנו את התומך ויצטרכו בהמשך מידה גדולה יותר, יקבלו זיכוי משמעותי תמורת התומך הקודם. או שיטה שתעבוד על השכרה מגוף שגם יבדוק את תקינותו של המוצר. כרגע יש לנו שני לקוחות שיצטרכו להחליף תומך בקרוב, ביחד איתם נראה איך זה יעבוד הכי טוב.
היתה לנו איזושהי תפנית בדרך.. התחלנו בכך שהתאמנו תומך לכל ילד, לפי מידותיו האישיות. בעבודה מול ההורים גילינו שרובם לא רצו בהתאמה האישית. כמה שזה נשמע ייעודי, אישי וטכנולוגי... הם פשוט לא רצו.
מה הם רצו?
הם הושיבו את הילד באחד התומכים ואמרו שהם רוצים אחד זהה. יותר מזה, אמרו שהילד יגדל תוך כמה חודשים אז ייקחו טיפה יותר משוחרר. הבנו שאת המידה הנוספת נוכל להשלים בעובי הריפוד, כך שכשהילד יגדל אפשר יהיה להחליף רק את הריפוד ולא את התומך כולו. אולי בעתיד ניישם גם את זה.
מה עם תזוזה?
אנחנו רוצה שהילד יזוז. עיצבנו את התומך כך שהוא תומך באזורים שאנחנו רוצים ועם זאת מאפשר חופש לידיים והרגליים לעשות פעילות או לשחק.
גילינו שתחום ההושבה מורכב מאוד וחייב לשלב ידע קליני, פיזיולוגי וניסיון רב. מי שמטפל היום בנושאים האלו הם פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק. חלקם עוברים הכשרה אבל אין הרבה מהם. אנחנו עובדים מול הרבה גורמים, מבתי חולים ועד לילדים עצמם ובכל הדרך הזו אין אף גורם שיכול להגיד בדיוק מה נכון לילד ומה התמיכה או הקיבוע שהוא צריך. אחד יגיד לקבע אזור מסוים והשני יגיד דווקא לא, כדי לגרום לילד להתאמץ. אחד המטפלים אמר שהמשענת של התומך אנכית מדי. אמרנו נכון, המטרה של התומך היא לעודד את הילד לפעילות ולא למנוחה. הישענות אחורה תקשה על התזוזה שלו, והוא הסכים אתנו. אנחנו מבינים שבסוף, אנחנו הם אלו שצריכים להבין בתחום ההושבה של הילד. אפשר להגיד שזה תחום בחיתוליו ולא מספיק מטפלים בו.
מה הפתרון לדעתך?
או שנעבור הכשרה או שיצטרף לצוות מושיב מקצועי. לדעתנו, הדבר הנכון הוא להשתלב עם הצוות הרפואי והמקצועי שמלווה את הילד ולייצר את התומך בהתאם להוראות שלהם.
בראייה שלנו קדימה אנחנו מכוונים לעבוד מול משרד הבריאות, אבל כרגע אנחנו רוצים להרחיב את הפעילות ולעבוד עם עוד בתי חולים שיקומיים כדי שהמוצר ידבר בפני עצמו. המצב האידיאלי מבחינתנו הוא שהילד יקבל או ירכוש את התומך דרך הגוף המטפל בו. בזכות טכנולוגיית ההדפסה התלת ממדית, שמזרזת את זמן הייצור והאספקה, תוך שבוע התומך יכול להיות אצלו.
לפי מה שאתה מספר, נשמע שההזדמנויות עצומות
נכון, אבל הזדמנויות קשות. הנישה קטנה והייצור בה מאוד מצומצם. אני חושב שזו הקרבה לעסוק בתחום המוגבלויות, כי אין לזה סוף. אתה צריך פאשן בשביל לעבוד בתחום הזה כי זו עבודה עם הרבה אנשים וגורמים. ההצלחה לא נמדדת בכסף.
ספר על תהליך ההדפסה של HIPO
אנחנו מדפיסים את התומך במדפסת שמדפיסה מטר על מטר כמעט. לוקח בערך שעתיים ליחידה, מעט ביחס לזמני הדפסה של אובייקטים בסדר גודל זהה. הוא מודפס מABS (סוג של פלסטיק), בשכבות של 1.5 מ"מ (פי 5 לפחות, מהמקובל ), מה שמקצר משמעותית את זמן ההדפסה. מעטים עובדים עם הטכנולוגיה הזו בעולם.
המדפסת עובדת על פתיתי פלסטיק, היא מחממת אותם ומוציאה דרך האקסטרודר חוט עבה ומלא חומר. כך, שכבה אחרי שכבה, היא מייצרת את התומך.
אני חייבת לציין שהצבעוניות מאוד אסתטית. איך נוצרו הגוונים בשכנות?
הפתיתים, כחומר הגלם, מגיעים בצבע נטרלי ואפשר להוסיף להם כל פעם פתיתים בגוון אחר. הם מתערבבים באופן אקראי. בהתחלה התלבטנו האם להדפיס את התומך בצבע אחיד אבל אהבנו את המגוון הצבעוני שנוצר. אני אוהב שלמטה מתחיל בצבע לבן וככל שהשכבות עולות מגיע הצבע. השכבות הופכות לחלק מהאסתטיקה והן לא מוסוות. אי אפשר לצפות בדיוק את הגוונים שייצאו או מתי הצבע יגיע בהדפסה ויש בזה איזשהו קסם. לפעמים אני עומד מול המדפסת ומחכה... נו, מתי הצבע יצא...?! וכשהוא מגיע אני נרגע.
האביזרים הנלווים גם יודפסו בהמשך?
אנחנו בשאיפה להדפיס את כל החלקים אבל הטכנולוגיה מעט מאתגרת אותנו. יותר קשה להדפיס משטחים ישרים, במיוחד דקים, כי הם מתחילים להתעוות. אני עושה הרבה ניסיונות קונסטרוקטיביים כדי לנסות להגיע למשטח ישר, דק יחסית וחזק.
איך התמקדת בתחום הדפסות התלת ממד?
עוד לפני הלימודים בבצלאל, הרכבתי עם חבר מדפסת, אחרי שסיימתי את הלימודים בבצלאל, פתחנו כמה בוגרים מהמחזור "חממה טכנולוגית" ורצינו לעשות שם מחקר. חקרנו טכנולוגיות וניסינו לעשות שיתופי פעולה עם חברות שונות, אבל זה לא ממש עבד. לא היה לנו תקציב וחברות הטכנולוגיה לא הבינו מספיק את הפוטנציאל בעבודה משותפת. היינו מאוד תמימים, היום אני יודע שבתעשייה לא תמיד באים עם נכונות אמתית לשיתוף פעולה עם מעצבים.
כשעבדתי מול בית החולים השיקומי "אלין" בירושלים, תכננתי תומך ייעודי לילדים, ממש מסיבי ומתוחכם, לכל הגוף. הם יזמו את הפרויקט והיו עם הרבה נכונות, אבל בשלב מסוים הפרויקט דעך ולא הצליח להתרומם. עבדנו בשיתוף פעולה עם חברה שמדפיסה בממדים גדולים. טכנולוגיית ההדפסה שלהם היתה יקרה לפרויקט והחומר דמוי פלסטיק. ביחד עם בי"ח אלין עשינו כמה אובייקטים, העלויות יצאו היסטריות והגיעו לאלפי דולרים ליחידה. הדפסנו בימבת חילזון קטנה, יצא בערך 3,000 דולר רק להדפסה. לא היה לזה סיכוי, זה לא היה כלכלי.
בהמשך התחלתי לעבוד עם חברת פלקסימטר (FLEXIMATTER), איתה אנחנו מדפיסים היום את HIPO. כשבדקתי את הטכנולוגיה שלהם גיליתי שחומר הגלם הוא פתיתי פלסטיק ABS סטנדרטיים, המקובלים היום בתעשייה. בגלל שזה החומר הנפוץ ביותר בתעשייה העלות שלו נמוכה מאוד. טכנולוגיה זו מאפשרת גם הדפסה מהירה. השילוב בין חומר גלם בעלות נמוכה והדפסה מהירה מאפשרים ייצור זול (יחסית) של מוצרים.
ספר על הסקטבורד
דרך הסקטבורד אני בודק הדפסה של משטח ישר. בניתי צלעות פנימיות לחיזוק והמעטפת שלו מלאה. רציתי לראות עד כמה הוא יכול להיות חזק. המשטח החזיק יפה עד שמישהו קפץ עליו חזק ושבר אותו. מה שיפה הוא שהשבירה לא קרתה בין השכבות אלא באלכסון, הפוך ממה שכולם מצפים. ההסבר לכך הוא ששכבות החומר המודפס מתחברות טוב אחת לשנייה, עד כמעט לרמת יציקה. (40 דק' הדפסה)
אלכס שולף עוד מודל, אסתטי ואחד המרשימים שראיתי בתחום ההדפסות... איזה יופי!!!
למדפסת יש תנועה, זמן וחומר והיא יודעת להדפיס בקווים ישרים. כאן אני משחק עם כיוון ההדפסה והפרמטרים האחרים, כדי לקבוע מתי המשטח מאוורר, דק או מחוספס יותר. אני חושב שזה יהיה מדהים אם נצליח ליישם את הפוטנציאל הזה על מוצרים אמיתיים.
אובייקטים מודפסים בתלת ממד, מתוך המעבדה של אלכס
ומה הלאה?
אני מאוד רוצה לפתח עוד מוצרים בטכנולוגיה הזו אבל אני תוהה אם זה לא מוקדם מדי לשוק. קשה מאוד לקבל תקן על מוצרים מודפסים בתלת ממד כי כל אחד מהם מיוצר באופן פרטני. הגישה היותר נכונה במקרה הזה היא לעשות תקן על התהליך, כשכולו מבוקר- המדפסת, ההדפסה, חומר הגלם והמוצר. אני מקווה לעבור את כל התהליך זהז עם מוצר אחד ואז לרוץ עם עוד מוצרים נוספים. כל התחום הזה עדיין חדש.
אין ספק שHIPO הוא מוצר מפתיע מאוד. סוף סוף מוצר צבעוני ומלא חיים שנותן מענה פיזי ורגשי לילדים ולהורים. הוא מביא איתו גם פתרונות לצרכים מיוחדים, בדרך מאוד אינטואיטיבית ונעימה, וגם אסתטיקה שאנו ממש לא רגילים אליה.
אלכס, מרגש לראות יוזמה כזו וכמה המוצר משפר את חייהם. תודה רבה שסיפרת ושיתפת איתנו את הסיפור שלך, אנחנו נמשיך לעקוב.
לפרטים נוספים:
עוד קצת מהמפגש
