השפעתו של Luis Barragan באדריכלות העולמית נמצאת עדיין בצמיחה מתמדת והוא מהווה השראה לאדריכלים ואמנים מרחבי העולם.
עבודותיו משלבות סגנון מקסיקני ומודרני ובולטות בזכות צבעוניות עזה. שילוב בין חומריות, טקסטורות מחוספסות בקירות וצורות גיאומטריות שאי אפשר להישאר אדישים מולן.
הוא אמר שבית לא צריך להיות "מכונה לחיים", מטרתו היא להוות "ארכיטקטורה רגשית".
הוא נולד ב- Guadalajara שבמקסיקו ועד היום אחד המשפיעים בה במאה ה-20. חי ויצר בין השנים 1902-1988.
ב- 1925 סיים את לימודיו בהנדסה אזרחית ועסק בעיקר באדריכלות. לאחר לימודיו נסע לאירופה לשנתיים למסע לימודים ופנאי. (תקופת מלחמת העולם השנייה) במהלך הטיול הוא התפעל מיופיים של הגנים בערים שבהן ביקר, מהגינות שבווילות באיטליה ועל חופי הים התיכון. הוא התפעל בעיקר מאדריכלות נוף וכך הגדיר את עצמו.
כשחזר ל-Guadalajara בנה כמה מבנים בהשראה למה שחווה, שזכו לפרסום במגזיני ארכיטקטורה אמריקאיים ואיטלקים.
בתקופה בה הארט דקו החל לפרוח, החל משנות ה-20, עבודותיו היו בהחלט יציאה מהקופסא ולא תואמות את הלך רוח התקופה. אז, סגנונו הייחודי עדיין לא זכה להכרה משמעותית, חוץ מהמדינות הלטיניות ולא נבנה פרוייקט שלו מחוץ לגבולות מקסיקו.
לאחר מותו של אביו בשנת 1930, הוא השתלט על עסקים משפחתיים והמשיך בנסיעות לאירופה. ב-1936 עבר למקסיקו סיטי, שם התגורר עד ימיו האחרונים.
מ-1940 ועד 1945 הוא הקדיש חלק מזמנו לעסקים ורכש נכסים ואדמות ב-Jerónimo. באדמות אלה עם שפע של לבה וולקנית הוא גילה את האפשרות לבנות גנים ייחודיים משולבים בסלעים.
אחד הפרוייקטים הראשונים המוכרים שלו הוא Pedregal de San Angel. בקומפלקס עיצב גנים וחפצי נוי (מזרקות, גדרות, פתחי ביוב ועוד), הוא יצר כללים קבועים לבנייה כדי ליצור סביבה אדריכלית הרמונית ולהימנע מ"קלקול" היופי של הנוף הטבעי.
ביתו והסטודיו
נבנו בשנת 1948 על גבי שני מגרשים צמודים שרכש בשכונה צנועה, בפרברים של מקסיקו סיטי. מבנה הבטון, בשטח של 1,161 מ"ר, כולל קומת קרקע, שתי קומות עליונות וגינה פרטית. חזית הבית דומה לחזיתות הבתים האחרים בשכונה ושומרת על הרמוניה ויזואלית עם הסביבה וצניעות שמאפיינת את השכונה והרחוב. אלו הם חלק מהעקרונות שלו בארכיטקטורה רגשית.
הכניסה אל הבית היא דרך שתי דלתות בחזיתו המזרחית, הפונה אל הרחוב. כניסה אחת הובילה ישירות אל הסטודיו, בנוסף לגישה נוספת אליו מחדר המגורים. בין הסטודיו לגן הנוי נבנה פטיו עם מזרקה. בקדמת הסטודיו יש שני משרדים, ובקומה מעליו משרדים פרטיים נוספים.
היציאה אל הגן דרך המטבח או חדר המגורים, ומהסטודיו ניתן להגיע אל הגן דרך הפטיו. מאחורי המוסך עומד מגדל קטן שבו גרם מדרגות המוביל אל הקומות העליונות. גובה הקומות אינו אחיד, כך שגובהם של חדר המגורים והסטודיו כפול מזה של חדרים אחרים, והם תופסים גם את חלל הקומה השנייה.
בקומה השנייה היה גם חדר השינה של ברגאן, וצמוד לו חדר הלבשה. החדרים הנוספים בקומה הם שני המשרדים הקטנים שמעל לסטודיו וחלל ישיבה המכונה "טאפאנקו". הקומה השלישית של הבית שימשה למטרות תחזוקה, חדרי שירות, חדר כביסה ומרפסת שירות.
ברגאן התנגד לתאורה מהתקרה ובמקרים שהבית לא היה מואר מספיק מבחוץ, נעשה שימוש במנורות קטנות שהניח על השולחנות. הוא אהב תאורה טבעית ומשחקים באור וצל. בתוכניותיו דאג לחלונות ופתחים גדולים בצורות לא שיגרתיות.
מנזר Capuchinas
בין השנים 1952-1955 החל את שחזורו של המנזר Tlalpan, שם הוא בנה בית תפילה חדש והשפיע על הנראות הכללית של המתחם כולו.
כשעומדים בפתח המנזר בעל החזות הפשוטה והאנונימית, קשה לדמיין מה מתרחש בפנים. שוב דוגמא מצויינת להשתלבות הומוגנית עם הסביבה ושמירה על צניעות.
מאחורי הקיר מתגלה הקפלה המפורסמת ומנזר קאפוצ'ינס סקרמנטריאס המחודש.
בכניסה יש חצר קטנה חצי שקועה, עם קירות לבנים, באחד מהם מוטבע צלב לבן גדול. מימין, מסגרת צהובה מלווה מדרגות המובילות לקפלה משנית ובמקביל בריכה קטנה עם פרחים לבנים צפים. הפרטים פשוטים אך רבי עוצמה והצבע של הרשת הצהובה המשקפת על האבן עוצרי נשימה. בקצה השני של הבריכה נמצאת הכניסה לקפלה ובה ספסל עץ יחיד לאורך הקיר שמוחזק על ידי סוגרים ממתכת, בלתי נראה.
העבודה על הפרוייקט נמשכה 7 שנים. האדריכל הקדיש הרבה התלהבות ותשוקה להגדיר כל פרט. תכנן חללים פשוטים אך מורכבים, השתמש בצבעים חזקים וחמים ופס ויטראז' גבוה שמכניס צבע כרמלי לחלל התפילה המרכזי. הוא השתמש באלמנטים וצורות גרפיות שמעניקות שלווה ורוגע בזמן התפילה.
"רצינו שבאראגן יעשה את הפרויקט, אבל לא היה לנו כסף, אז הלכנו למשרדו ודיברנו איתו". מספרת אחת האחיות, "הוא לא רק הסכים ברצון לעשות את הפרויקט, אלא גם מימן חלק מהבנייה שלו."
בוקר אביב אחד ב -24 באפריל 1960 נפתחה הקפלה. יפה, צנועה וכמעט בלי דימויים. מי שביקר בה נדהם והיא הפכה לסמל באדריכלות של באראגאן.
חוות הסוסים Cuadra San Cristóbal
תוכננה עבור משפחת Folke Egerstrom, במטרה להכשיר סוסים גזעיים. על המגרש שגודלו 7.5 דונם, בפרבר של מקסיקו סיטי, מוקם גם בית המשפחה.
קירות גיאומטריים, בריכת מים ומזרקה מגדירים את אופי החלל ומחלקים בין האיזורים השונים.
צבעוניות מקסיקנית אותנטית מחלקת את הקירות לקומפוזיציה משחקית.
באראגאן, חובב הסוסים, בוחן דרך האדריכלות את הקשר בין אדם, לסוס והסביבה בה הם רוכבים. האדריכל מגלה לנו על נטייתו ליצור חללים לא קונבנציונליים אבל מלאי רגש ופואטיקה.
במשך רוב חייו, באראגאן לא זכה לשבחים על הבניינים הצבעוניים שלו. לפעמים הוא חי על מחירת אוסף הספרים שלו ואוספים אחרים כדי להסתדר. בגיל 73, עדין לא היה אדריכל ידוע.
ב-1980 זכה בפרס פריצקר האדריכלות היוקרתי ומאותו יום עבודותיו מהוות להשראה עולמית. היופי והמקוריות של הבניינים שלו הפכו אותו לאגדה.
עבודותיו משלבות זרמים ואלמנטים מודרניים אשר משפיעים רבות גם על העיצוב העכשווי של גנים, כיכרות ונופים.
מקסיקו, שוויץ ואספני האמנות נמצאים במלחמה על הארכיון המקצועי הנחשק של לואיס באראגון, אחד מגדולי האדריכלים של מקסיקו. לאחר מותו, קנו ראשי חברת הרהיטים השוויצרית, ויטרה, אוסף של העיצובים והתמונות האישיות של באראגן, והותירו את האספנים במקסיקו נבוכים שויתרו על הנכס.
אם אתם במקרה במקסיקו, אל תפספסו את הבתים של Luis Barragan!
לאתר הרשמי של Luis Barragan
למוזיאון בית האדריכל
תגובות