בעלת הסטודיו, אביטל | צילום: אלכס דרייגור
מהו הקוריאן ומה היתרונות שלו?
הקוריאן (Corian) הוא חומר עמיד במיוחד שעשוי מפולימר אקרילי בשילוב הידראט אלומינה ומגיע במגוון רחב של צבעים – מצבעים אחידים ועד למראה שיש טבעי. זה כ-30 שנה משתמשים בו מפעלי תעשייה גדולים, בעיקר לצורך חיפוי משטחי עבודה – במטבחים, בחדרי אמבט ובמקומות סטריליים. הקוריאן אינו דליק, כלומר, אם הבית עולה באש – הוא לא יישרף. הוא יכול להפוך לאלסטי, אך לא לנוזלי.
הצבע המיוחד שלו, בעל מראה השיש, נשמר בכל מצב. גם אם נופל עליו חפץ כבד ושובר אותו, משייפים קצת, מניחים דבק בעל אותו גוון, מלטשים וזהו, נעלם כאילו לא היה! למרות העמידות הגבוהה שלו, הוא גם מתנהג כמו עץ ופלסטיק: אפשר לחרוט עליו ולעבד אותו בכלי חריטה של עץ. הוא חסין מפני השמש וסטרילי, ולכן משתמשים בו כמשטחי עבודה במקומות רגישים כמו בתי חולים.
מה החסרונות שלו?
הוא יקר יחסית לעומת השיש, ואינו מתכלה.
פחת של קוריאן - חומר הגלם העיקרי בסטודיו | צילום: אלכס דרייגור
איך נוצר החיבור שלך לקוריאן?
החיבור שלי לקוריאן התחיל הרבה לפני שהוקם הסטודיו. כילדה לאבא שעבד במטבחי רגבה נחשפתי אליו כבר בגיל צעיר. אני זוכרת את אבי חוקר את החומר ולומד אותו, ואני הייתי שם איתו. נחשפתי, נגעתי ועבדתי עם החומר. ההתעסקות הזו גרמה לי לא לפחד לגעת בחומרים. כשסיימתי את לימודיי, החלטתי להגשים את החלום ולהקים עסק שממחזר את הקוריאן, באופן שאינו פוגע באיכותו. זהו חומר נהדר, שניתן לקחת את החיסרון שלו (שאינו מתכלה) ולהפוך ליתרון עצום – עמידות. כאן נכנס לתמונה הניסיון שלי, כמעצבת.
מה הכוונה?
הפכתי את הלימון ללימונדה. כלומר, מהפחת של הקוריאן, שאני מקבלת מהמפעלים, אני מייצרת מוצרים חדשים. אני לא יודעת מראש אלו גוונים אקבל ובעקבות חוסר השליטה הזה נוצרים כל מיני פריטים שהם One piece או סדרות קטנות מוגבלות וייחודיות.
מתי התחלת לעצב בקוריאן?
כבר במהלך לימודיי. בשנה השלישית ב-HIT עיצבתי את הכיסא הזה. היתה זו הפעם הראשונה שבה ממש התעסקתי עם החומר. היתה בו חוכמה טכנולוגית של איך לוותר על קושרות של כיסא. לעצב את הקושרות בתוך המושב עצמו. זו היתה הפעם הראשונה שבה שמתי את הקוריאן בפרונט והוא היה נושא המחקר. הכיסא הוצג באירועי עיצוב בארץ ובחו"ל.
"זו היתה הפעם הראשונה שבה שמתי את הקוריאן בפרונט" HIT 2011
ספרי לנו קצת על פרויקט הגמר שלך?
היה לי חשוב לתת מקום לקוריאן בפרויקט הגמר שלי, כי הוא מהווה נקודת ציון חשובה בעבורי. אבל, כשהגיע הזמן להתחיל לעבוד עליו, המרצים הורידו אותי מהרעיון, בטענה שאני יודעת המון על החומר ויהיה לי קשה לחדש. אז החלטתי, מתוך החיבור שלי, להתמקד ביודאיקה, מה שהוביל אותי די מהר חזרה אל השימוש בקוריאן. מאז ועד היום אני מתמקדת בעיצוב מההיבט התרבותי. לכן גם שמחתי שהפרויקט הוביל למקום הזה.
איך נוצר החיבור שלך למוצרי יודאיקה?
אני חושבת שבעידן הגלובליזציה שבו אנו חיים היום, אנשים מייחסים לעצמם תרבויות שהן לא שלהם. אני בחורה חילונית אבל כן רוצה לערוך טקסים כי רוצה להתעסק בבסיס שלי, ביסודות שלי, במי אני ומה אני. אדם זקוק לדברים הללו כדי להתקיים בעולם הזה, אחרת הוא עלה נידף ברוח. אני עושה את זה כי חשוב לי לעצור לרגע ולומר תודה. מבחינתי לא משנה הטיימינג, אלא המהות – לדעת להודות ולהעריך. אני חושבת שהיום יש להסתכל על ההלכה ועל הדת באופן אחר, יותר מהפן התרבותי, ולקחת את מה שבאמת חשוב לנו.
כשבחנתי בעצמי מה חשוב לי יותר/פחות, הבנתי מיד שעבורי המשפחה היא החשובה.
"הבחירה ביודאיקה הובילה אותי למקום אחר", "יודאיקה משפחתית" פרויקט גמר HIT 2012
מאוד יפה שכל הסיפור שלך מוצג כאן בסטודיו
המקום הזה עבורי הוא כמו הלב שלי. מי שמגיע לכאן די יכול לקרוא אותי, הוא מאוד אני.
היה לי חשוב לשים שם בצד את פרויקט הגמר כדי להראות מאיפה הכל התחיל. לכל דבר יש משמעות. בדיוק היום שוחחתי על כך עם מישהו. דבר אינו סתמי, לכל דבר יש סיבה. זה היופי, לראות היכן גדלנו, עם מי גדלנו ומה יוצא מאיתנו.
חשבתי 'איך אני מייצרת מוצרים שמכילים בתוכם את הדברים האלה?' הקנים, למשל, מתייחסים למנהג לתת לכלה, לפני כלולותיה, זוג פמוטים. שניים זה נחמד, אבל איזה יופי שאפשר להוסיף - לצרף להם "ילדים" וליצור משפחה.
פמוטים | צילום: ליאור חורש
משפחות של מוצרים, פמוטים וצלחת פסח ברקע | צילום: אלכס דרייגור
זה חיבר אותי לסיפור שקרה לי עם אמי...
יום אחד באה אליי ואמרה: 'אביטל, תראי איזה יופי! קניתי פמוט'.
ראיתי לפניי פמוט עם חמישה קנים, ומיד שאלתי: 'למה חמישה?'
והיא ענתה: 'אנחנו חמש נפשות במשפחה'.
אמרתי לה: 'אז סגרת את הבאסטה'...
משהו בזה הדהד לי כלא נכון. משפחה זה דבר דינאמי, וכל אחד מגדיר אחרת מהי משפחה עבורו. זה מאוד התחבר לי למקום הזה של לייצר משהו שמאפשר שינוי וגדילה. יותר מזה, הקנים מאפשרים לכל לקוח לבחור את המשפחה שלו. יש מישהי שמאוד אוהבת אדומים, אנשים אחרים מתחברים לפסטלים. יש את אנשי הקלאסיקה שאוהבים את האפורים והשחורים... וחלק יעדיפו לבן עם כסף או זהב. המבחר עושה שמח. אני מוציאה אותם מהקונספט של דת או יום שישי.
חלק מהקנים מהווים One piece, מפוסלים בשכבות. מדובר בתהליך עבודה שאורך שעות על גבי שעות, כיוון שצריך לחכות שכל שלב יתחבר לקודם ורק אז אפשר להתקדם.
"אני מייצרת שפה במוצרים ומאפשרת בתוכה חופש פעולה למשתמש במוצרים שלי" | צילום: אלכס דרייגור
פמוטים שהם One piece | צילום: ליאור חורש
אילן, בעלי, רצה משהו למשרד. אז עיצבתי מעמד לעטים וכרטיסיות/תמונות. הוא בא לענות גם על הצורך שלי. זה מעמד משרדי שמאפשר להעמיד כרטיסי ביקור, תמונות משפחתיות, משפטי השראה. הוא מאוד פתוח. זה מוצר שהמון אנשים אוהבים אותו ומתחברים אליו.
מאוחר יותר נולדה צלחת הפסח, שזה סיפור בפני עצמו. אני אומרת 'נולדה' כי זה היה או ללדת אותה או ללדת בעצמי. הבנתי שהצלחת תחכה, כי אני ילדתי לפני כן :)
הערכה כוללת צלחת פסח שטוחה כמגש וסט קעריות בגודל משתנה. גודלן משתנה כי החלוקה על הצלחת בכל משפחה קצת שונה. אצלנו במשפחה, למשל, החזרת פחות קריטית ומשמעותית, אבל החרוסת לעומת זאת... לכל משפחה יש את הסדר שלה. אני מאפשרת קונספטואלית לכל לקוח לחגוג את החג באופן שבו הוא בוחר, כי בסופו של דבר המהות היא לשבת יחד סביב השולחן. הכלים הראשונים נעשו בזהב ובכסף, בהמשך, לבקשת הקהל, הצטרף גם הפליז.
מעמד עטים ותמונות למשרד | צילום: אלכס דרייגור
צלחת פסח | צילום: אביב קורט
נדלקנו על גופי התאורה הפזורים על התקרה, שכולם יוצאים מפס צבירה אחד..
גופי התאורה הללו הם אב טיפוס. המחשבה שעמדה מאחוריהם היא להפוך את הלקוח לשותף ביצירה: בעיצוב גוף התאורה, בבחירת סוג העץ, גוון הקוריאן וסוג הכבל. גוף התאורה מופיע בכמה וריאציות: יכול להיות תלוי כבודד, תלוי יחד עם גופים נוספים על פס צבירה או כמספר גופי תאורה הצמודים כשנדליר. הקוריאן עובר עיבוד כדי להעניק לו מראה יותר של שיש וכדי שהאור שעובר דרכו לא יהיה Flat (שטוח). כרגע אנחנו יוצרים אותם רק לפי הזמנה, כי חשוב לי שגוף התאורה יתאים בול לבית הלקוח או העסק.
הלקוח שותף בעיצוב גוף התאורה | צילום: אלכס דרייגור
הוואזות (האגרטלים) הן פרויקט נוסף שנמצא בפיתוח. הן בנויות משלוש פאות לבנות ופאה אחת צבעונית. יש לי אהבה לאדריכלות והן באות מהעולם הזה. הן מדברות על היחסים בין צמחים ובתים. הוואזה היא סוג של מבנה וחיבור של כמה מהן, היוצר מבנים אדריכליים.
המשחק איתן הוא כמו לגו, כשהסתכלתי על זה, זה החזיר אותי שוב לקנים ולצלחות. אני מייצרת שפה במוצרים ומאפשרת בתוכה חופש פעולה למי שמשתמש במוצרים שלי.