מרי אפוקורין גרפיקאית אותנטית וחדה במפגש אישי מרגש
שישי 9/2/2018 11:30, חיפה
משתתפים: מרי אפוקורין, אלכס גכט, אלכס דרייגור, קטיה דרייגור, מאשה בובריצקי
צילום: אלכס דרייגור
מרי אפוקורין, מאיירת וגרפיקאית, בעלת יד מדויקת ועין חדה.
במפגש אישי, פותחת את הלב וחושפת אותנו ליצירות שלה. היא מעדיפה לא לשמוע מוסיקה בזמן שהיא מציירת, מנגנת בפסנתר כשהיא רוצה לנוח מהציור ואם תיסע איתה באותו אוטובוס או ברכבת אתה עלול למצוא את עצמך באחד הסקצ'בוקים שלה.
מרי, שעלתה לארץ ממוסקבה לפני שלוש וחצי שנים, מספרת לנו על החוויות שלה משם ומכאן. מתעניינת ומתרגשת מהוויזואליות שבתרבות הישראלית, המבנים ההיסטוריים, האנשים והשפה.
מתעניינת בוויזואליות שבתרבות הישראלית, המבנים ההיסטוריים, האנשים והשפה.
שישי בצהריים אנחנו יוצאים לפגוש את מרי, אלכס ובתם נועה בחיפה. התחלנו לעלות להר לאזור המדעטק. היתה שמש נעימה בחוץ, רחובות קטנים, עצים ותיקים שנותנים צל ואופי לרחוב.. אנחנו עולים לקומה הראשונה של הבניין ונכנסים לביתם. הם מקבלים אותנו בחיבוק חם, אלכס הכין קפה של מקצוענים ואנחנו מתמקמים בסלון.
האווירה בבית מאוד נעימה, הסלון מאובזר בכל טוב ומאורגן באופן הרמוני. מיד ניתן לראות שמדובר בבית של מעצבים יוצרים. החלל מחולק לכמה אזורי עבודה סופר מסודרים ומדויקים. מדפים עם חומרי יצירה, לוחות השראה, סטנד ייעודי לתליית עבודות, אמצעי צילום, מדפסת תלת ממד, לפטופ לא פעיל של אפל שמתפקד כתומך ספרים, פסנתר ועוד.. כל האמצעים ליצירה פרוסים וזמינים בחלל.
העבודות של מרי מתחילות להתגלות מול עיננו, חלקן מוצגות בחלל אבל רובן מסתתרות במגירות, על המדפים ובתוך הסקצ'בוקים הרבים. אנחנו סקרנים ונתפסים על ציור מסוים שעומד מולנו.
מה זה? שאלנו בסקרנות.
מרי: זה פורטרט משפחתי שציירתי בהזמנה ללקוחה. ציור בעט כדורי על נייר.
התחלתי בכלל בתחום הטקסטיל. באוניברסיטה במוסקבה למדתי אופנה וסטיילינג, עיצבתי טקסטיל וקולקציות גברים ונשים. בהמשך גם תיקים ואביזרים שונים..
עוד כשלמדתי, הבנתי בסוף השנה הראשונה שאני לא רוצה לעסוק באופנה. הבנתי שזה מקצוע שידרוש ממני להיות קרובה כל הזמן, בקשר תמידי עם ספקים ולקוחות וידרוש ממני להתערבב בנישת האופנה.. הרגשתי שזה לא בשבילי.
אני מעדיפה אינטראקציה אחרת עם אנשים, סביב ציור ואמנות. המשכתי את הלימודים שהציעו לי בנוסף גם מגוון קורסים אחרים כמו גרפיקה ומאז שיניתי את כיווני והתחלתי לצייר יותר.
כשהגעתי לארץ עבדתי כמודליסטית בהפקות אופנה, עשיתי דקורציות והשתתפתי בתערוכות.
2012 קולקציית נשים, פרויקט גמר עיצוב טקסטיל ואופנה, מוסקבה
2012 קולקציית גברים, פרויקט גמר עיצוב טקסטיל ואופנה, מוסקבה
מה הביא אותך לארץ?
לפני שלוש וחצי שנים הצטרפתי למסע בארץ דרך "תגלית", ושם הכרתי חייל.. (אלכס, בעלה) התחברנו וכעבור כמה זמן הוא בא לבקר אותי במוסקבה. אחר כך הבנו שאנחנו רוצים להיות ביחד ואחרי חצי שנה עשיתי עלייה. גרנו בירושלים בשלושת השנים האחרונות ולפני חצי שנה עברנו לחיפה.
כשעברנו ילדתי את בתנו שמילאה את רוב זמני.
הגעתי לארץ לבד, המשפחה שלי נשארה שם ואני מתאקלמת לאט לאט...
עוזר לי שאנחנו משפחה של מעצבים, אלכס עוזר לי עם הפרויקטים ותומך בי בכל מה שאני צריכה.
אלכס ונועה
אני אוהבת לצייר כאן ברחובות. הישראלים באים מסתכלים על מה שאני מציירת ולא מתקהלים, נותנים לי את הספייס שלי. במוסקבה רציתי להתחבא בשיחים.
שם הייתי מציירת הרבה אנשים בתחנות רכבת ושדות תעופה.
המשפחה ביקרה בארץ? כן.
את מתגעגעת?
כן :) יש שם הרבה אנשים שאני אוהבת, אבל גם כאן. אני מתגעגעת גם לעיר (מוסקבה), לארכיטקטורה..
אבל בעיקר לאנשים.
את מתגעגעת לאוכל?
יש כאן הרבה חנויות של רוסים.. חח זה לא חסר.
המעבר מירושלים לחיפה מרגיש לטובה?
אנחנו פה חצי שנה, עוד לא מספיק זמן אבל טוב לנו פה. אלכס מוסיף, לקחנו איזושהי הפסקה, עברנו משם, ביתנו נולדה, מרי היתה בחופשת לידה והשקט הזה היה לנו טוב. אנחנו מרגישים שהוא מוליד דברים חדשים טובים. בכלל כל השינויים כולל המעבר מורגשים לטובה. אנחנו אוהבים את הסביבה כאן.
עכשיו, בפברואר אני מתחילה להעביר קורסים של רישום ואיור למבוגרים. בירושלים גם לימדתי ואני מתחילה גם כאן, בחיפה.
הקורסים יכללו שיעורים על פורטרטים, בוטניקה, אילוסטרציה, ארכיטקטורה וצבעי מים. נלמד מדוגמאות ממדיות שונות, דימויים קיימים ונצא לרשום בטבע.
הקורס מיועד כרגע למבוגרים כי דרושה איזושהי סבלנות מסוימת ללמידה כזאת. רבים נרשמו ובקרוב נתחיל. הקורס הראשון פתוח לכולם, ללא ניסיון בציור, בהמשך אפתח קורס למתקדמים.
כרגע אני מעבירה אותו ברוסית, אחר כך אני מקווה לפתוח גם בעברית.
מבחר קורסים מתוך האתר, קישור בסוף הכתבה
אני רואה את עצמי יותר כגרפיקאית, עוד מאז לימודיי באוניברסיטה. גם אם אני עובדת עם צבע, הראייה שלי גרפית.
את מציירת הרבה?
כל יום, כמובן שלא כל היום אבל כל זמן פנוי שיש לי לזה.
עם מה את עובדת בדרך כלל?
עטים, עטי נוצה ודיו, וצבעים על בסיס מים הם הכלים האהובים עליי לציור ואני עובדת בעיקר איתם. אלכס מוסיף "Less is more".
אני חושבת לפעמים לצייר גם באופן דיגיטלי אבל הרגש חזק יותר כשאני נוגעת במשהו פיזית. מאוד חשוב לי לגעת ולהרגיש את הנייר. אני בוחרת את הסקצ'בוקים שלי לפי תחושת הנייר והמרקם שלו. נייר משרדי לא מאתגר אותי. הדברים הסנסוריים מאוד חשובים לי.
מאיפה את שואבת השראה?
בחודשים האחרונים לא היה לי פנאי כל כך, הייתי עסוקה בלהיות אמא.
אבל בדר"כ, אני שואבת את ההשראה שלי מרחובות קטנים ומעניינים ומארכיטקטורה. כשאתה מטייל בעיר לבדך וחווה אותה, הציור יוצא אחר לגמרי. אתה מתחבר למקום.
גם אנשים מאוד מעניינים אותי. כשאני נוסעת בתחבורה ציבורית אני רואה דמויות מעניינות ומדמיינת אותם בצורה גרפית. אני עושה כזה תרגיל לתלמידים שלי בקורס אילוסטרציה. אני מלמדת אותם שיטה שבה אפשר להבין אופי של דמות דרך צורה, באופן מופשט.
אני אומרת להם לנסות לא להתייחס לאיברים עצמם (אף, פה, יד, רגל..) אלא לשייך לדמות תכונות אופי דרך הפשטה והקצנה צורנית. התחושה בזמן הציור אחרת, יש לך יותר רצון לצייר והציור מקבל משמעות. כשאין חיבור לציור, אין עניין.
"אני שואבת השראה מרחובות קטנים, ארכיטקטורה ובעיקר מאנשים".
יש עבודה שהיא מועדפת עליך?
אין אחת ספציפית, אני מתחברת לרובן.
תודה לאלכס, חלק גדול מהעבודות נשמרות בזכותו. אם זה היה תלוי בי הייתי זורקת את חלקן.
למה את רוצה לזרוק?
כשראיתי את הטעויות הקטנות בכל עבודה הרגשתי שזה לא נכון והעדפתי לזרוק. אבל כשהייתי זורקת את העבודות הפחות טובות שלי לא ראיתי התקדמות. לא הייתי רואה את התהליך שבדרך ולא ראיתי איך צמחתי מהן. (טוב שרוב הציורים נמצאים בסקצ'בוק ככה לא תוכל לזרוק אותם)
מרי מספרת לנו שחלק גדול מהעבודות שלה נשארו במוסקבה, למרות זאת היה קשה שלא להתרשם מכמות העבודות המכובדת שהיתה במולנו בסלון.
את פרפקציוניסטית?
אני מפחדת שכן ומפחדת גם להיפטר ממנה כי צריך לסלוח לעצמך על דברים מסוימים.
כשאתה נחשף לעולם הרחב שיש בו הרבה אמנים מאוד מוכשרים, אתה מסתכל על העבודות שלהם ורוצה להגיע לאותה רמה. אתה נמצא במצב של השוואה מולם וזה יכול לתסכל. היום אני מסתכלת סביבי, מקבלת השראה ויוצרת ממקום שלם.
את שומעת מוסיקה בזמן שאת יוצרת?
בדרך כלל אני מעדיפה בלי. היא לא מפריעה לי, אני מרגישה שהיא משפיעה על היצירה שלי.
בעבר כשציירתי בלימודים, ניסיתי סגנונות שונים של מוסיקה ברקע. ההשפעה היתה חזקה וכל סגנון מוסיקה השפיע באופן אחר. בחלקם היו השפעות יותר אגרסיביות. היום אם אני מציירת עם מוסיקה, אני בוחרת כזאת שלא תשפיע לי על אופי הציור.
את מנגנת? כן, לפעמים.
פעם למדתי מוסיקה בבית ספר, גם במשפחה היו מוסיקאים שהיו מתאמנים שש שעות ביום. הרגשתי עומס והיו שנתיים שלא רציתי לגעת בפסנתר בכלל.
אחר כך התחשק לי מחדש. כשהגעתי לארץ רציתי לנגן, לא היה לי פסנתר וזה היה חסר לי מאוד. אלכס הביא לי פסנתר מתנה ליום ההולדת.
אני אוהבת לנגן בעיקר מלחינים מודרנים. אבל גם באך ושופן. אני לא מלחינה בעצמי, אחיותיי כן.
(הפסנתר עומד ליד פינת העבודה. משפחה יצירתית.. ורומנטית...)
מה בהמשך?
עכשיו הייתי רוצה לעבוד יותר על ספרים. לעצב, לאייר ולעשות דקורציה. הייתי רוצה לעסוק בזה יותר וללמד.
בחלק מהעבודות שלי אני משתמשת במילים וטיפוגרפיה באנגלית. עוד לא יצא לי לנסות ברוסית ולא בעברית, אבל מתחשק לי וזה משהו שאני מאוד רוצה לנסות.
היום יש לי דף אינסטגרם בו אני מפרסת את העבודות שלי. התחלתי אותו לפני כשלושה חודשים והוא מתקדם יפה. בקרוב תעלה גם חנות באטסי.
סיימנו את המפגש באופוריה. אמנית ומעצבת מוכשרת הגיעה אלינו ממוסקבה ומוסיפה עוד צבע לאמנות הישראלית.
מרי הציגה לנו פרוטפוליו מרשים בסגנון מוקפד, אותנטי ולא מתיימר. היא יוצרת מקומית וסופגת השראה מאנשים וארכיטקטורה שסביבה. בעלת טכניקות וידע בתחומים שונים ובעיקר אשת שיחה מעניינת שיש הרבה מה ללמוד ממנה.
תודה מכל הלב למרי ואלכס על המפגש האישי החם, לאלכס הצלם שלנו ולמשתתפות.
מוזמנים לבקר באתר ולהצטרף לקורסים
..עוד קצת מהמפגש
צילום: אלכס דרייגור
פורסם ב: 23/2/2018